חלוקת רכוש בין בני זוג בהליך גירושין

שאלה 1: מהו "חוק יחסי ממון" ואיך הוא משפיע על חלוקת רכוש בין בני זוג?

תשובה: חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, הוא החוק המרכזי המסדיר את חלוקת הרכוש בין בני זוג בישראל. העיקרון המרכזי בחוק הוא "הסדר איזון המשאבים", לפיו בעת פקיעת הנישואין (עקב גירושין או פטירה), כל צד זכאי למחצית משווי כלל נכסי בני הזוג, למעט נכסים מסוימים שהוחרגו בחוק.

החוק חל על זוגות שנישאו לאחר ה-1 בינואר 1974, או על זוגות שנישאו לפני תאריך זה וערכו הסכם ממון המחיל עליהם את הוראות החוק.

חשוב להדגיש שהחוק קובע הפרדה רכושית במהלך הנישואין, כלומר, כל אחד מבני הזוג הוא הבעלים של הנכסים הרשומים על שמו. רק בעת פקיעת הנישואין קם החיוב לאזן את שווי הנכסים, וזאת ללא העברת בעלות בנכסים עצמם אלא באמצעות תשלום איזון.

בניסיוני כעורך דין, אני מסביר ללקוחותיי שאמנם העיקרון הבסיסי הוא חלוקה שוויונית (50-50), אך במקרים מסוימים בית המשפט רשאי לסטות מחלוקה זו בשל "נסיבות מיוחדות", כגון פערי השתכרות משמעותיים, אלימות, או הברחת נכסים.

שאלה 2: אילו נכסים נכללים בהסדר איזון המשאבים ואילו נכסים מוחרגים ממנו?

תשובה: בהסדר איזון המשאבים נכללים באופן עקרוני כל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, כגון: דירות מגורים, חסכונות, השקעות, זכויות סוציאליות, זכויות פנסיה, קרנות השתלמות, רכבים, מיטלטלין וכדומה.

הנכסים המוחרגים מהסדר איזון המשאבים, לפי סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון, הם:

1. נכסים שהיו לבני הזוג ערב הנישואין – נכסים שהיו בבעלות מי מהצדדים לפני הנישואין.
2. נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה – נכסים שהתקבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין, לרבות נכסים שנרכשו מכספי מתנה או ירושה, בתנאי שניתן להוכיח את הקשר בין המתנה/ירושה לבין הנכס שנרכש.
3. גמלאות וזכויות סוציאליות אישיות – גמלאות המשתלמות לאחד מבני הזוג עקב נזקי גוף, כגון פיצויים בגין נזקי גוף או קצבאות נכות.
4. נכסים שהוסכם לגביהם אחרת – נכסים שבני הזוג הסכימו בהסכם ממון כי לא יאוזנו ביניהם.

עם זאת, חשוב לציין שבמקרים רבים ערך ההשבחה של נכסים מוחרגים (כגון דירה שהייתה בבעלות אחד הצדדים לפני הנישואין ועלתה בערכה) עשוי להיכלל באיזון המשאבים. כעורך דין מנוסה בתחום, אני מייעץ ללקוחותיי כיצד לטעון לגבי נכסים ספציפיים וההשבחה שלהם.

שאלה 3: האם הלכת השיתוף עדיין רלוונטית בחלוקת רכוש בין בני זוג?

תשובה: כן, הלכת השיתוף עדיין רלוונטית במספר מקרים:

1. זוגות שנישאו לפני 1974 ולא ערכו הסכם ממון המחיל עליהם את חוק יחסי ממון.
2. "הלכת השיתוף הספציפי" – גם בזוגות שחוק יחסי ממון חל עליהם, הפסיקה הכירה באפשרות ליצירת שיתוף ספציפי בנכס מסוים, אף אם הוא נכס מוחרג מאיזון המשאבים (למשל, דירת מגורים שהייתה בבעלות בן זוג אחד לפני הנישואין).

לפי הלכת השיתוף, בהתקיים תנאים מסוימים (כגון חיי נישואין תקינים וממושכים, מאמץ משותף בהקמת התא המשפחתי, ולעיתים גם ראיות אובייקטיביות נוספות), נוצרת חזקה לפיה הנכסים שנצברו במהלך הנישואין נחשבים לרכוש משותף, גם אם הם רשומים על שם אחד מבני הזוג בלבד.

הלכת השיתוף הספציפי דורשת הוכחת כוונת שיתוף ספציפית ביחס לנכס מסוים, ובהקשר של דירת מגורים, הפסיקה הקלה יחסית בדרישות ההוכחה, בפרט כאשר מדובר בדירת המגורים היחידה של בני הזוג שהתגוררו בה תקופה ממושכת.

בניסיוני המקצועי, שילוב הטענות מכוח חוק יחסי ממון והלכת השיתוף הספציפי מאפשר לייצר אסטרטגיה משפטית מקיפה להגנה על זכויות לקוחותיי בהליכי חלוקת רכוש.

שאלה 4: כיצד מחולקות זכויות פנסיוניות וקרנות השתלמות בין בני זוג?

תשובה: זכויות פנסיוניות וקרנות השתלמות נחשבות לנכסים בני איזון במסגרת איזון המשאבים. חלוקתן מוסדרת בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014.

כיום קיימות שתי דרכים עיקריות לחלוקת זכויות פנסיוניות:

1. חלוקה מיידית ("היוון") – הערכת השווי הנוכחי של הזכויות הפנסיוניות ומתן תשלום כספי או נכסי אחר בתמורה לוויתור על חלק בזכויות אלה. שיטה זו מתאימה במקרים בהם יש נכסים אחרים בעלי ערך דומה שניתן להעבירם לבן הזוג השני.
2. חלוקה עתידית ("הקפאה") – רישום חלקו של בן הזוג בזכויות הפנסיוניות, כך שבהגיע מועד מימוש הזכויות, יקבל בן הזוג את חלקו ישירות מהגוף המשלם (קרן הפנסיה, קופת הגמל, המעסיק וכו').

החוק מאפשר כיום "הוראת חיוג ישיר", המאפשרת לבן הזוג לקבל את חלקו בזכויות הפנסיוניות ישירות מהגוף המשלם, ללא תלות בבן הזוג בעל הזכויות, וזאת החל ממועד הפרידה המוגדר בהסכם או בפסק דין, ולא רק בגיל הפרישה.

לגבי קרנות השתלמות, בדרך כלל הן נחשבות כנכס הניתן לחלוקה מיידית, אלא אם טרם הבשילו (עדיין חלות עליהן מגבלות משיכה). הערכת שוויין נעשית בהתאם למועד הקרע שנקבע.

כעורך דין, אני מדגיש בפני לקוחותיי את חשיבות הטיפול המקצועי בחלוקת זכויות פנסיוניות, שכן אלו עשויות להיות בעלות ערך כלכלי משמעותי ביותר, לעיתים אף יותר מדירת המגורים.

שאלה 5: מהו "מועד הקרע" וכיצד הוא משפיע על חלוקת הרכוש?

תשובה: "מועד הקרע" הוא המועד שממנו והלאה אין לראות בנכסים שנצברו על ידי אחד מבני הזוג כנכסים משותפים הכפופים לאיזון המשאבים. כלומר, זהו המועד שבו מפסיקה להתקיים השותפות הכלכלית בין בני הזוג, גם אם הם טרם התגרשו רשמית.

לקביעת מועד הקרע יש השלכות משמעותיות:

1. הערכת שווי הנכסים – שווי הנכסים בני האיזון ייקבע בהתאם לערכם במועד הקרע, ולא במועד הגירושין הרשמי.
2. נכסים שנצברו לאחר מועד הקרע – נכסים שנצברו לאחר מועד הקרע, כגון חסכונות, משכורות או רווחים מעסק, לא ייכללו באיזון המשאבים.
3. חובות שנוצרו לאחר מועד הקרע – ככלל, חובות שנוצרו לאחר מועד הקרע יחולו על מי שיצר אותם, ולא ייחשבו כחובות משותפים.

לפי הפסיקה, מועד הקרע אינו בהכרח יום הגשת תביעת הגירושין, אלא המועד שבו החליטו בני הזוג, באופן סופי ומובהק, על פירוק התא המשפחתי. לעיתים קרובות מועד זה נקבע לפי נסיבות מיוחדות כגון עזיבת בית המגורים, פתיחת חשבון בנק נפרד, התחלת חיים עם בן/בת זוג אחר/ת, או מועד שבו התקיימה שיחה ברורה על פרידה.

בניסיוני המקצועי, קביעת מועד הקרע הינה אחת הסוגיות המרכזיות במאבקים על חלוקת רכוש, ויש להקדיש לה תשומת לב רבה ולגבש אסטרטגיה משפטית מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה.

שאלה 6: האם עסק עצמאי או מוניטין אישי נכללים באיזון המשאבים?

תשובה: עסק עצמאי או מוניטין עסקי/אישי הם סוגיות מורכבות במסגרת איזון המשאבים, וההתייחסות אליהם נקבעת בהתאם לפסיקה שהתפתחה בנושא זה:

1. עסק עצמאי – עסק שהוקם במהלך הנישואין נחשב בדרך כלל כנכס בר-איזון. עם זאת, ישנם מספר היבטים מורכבים:

• הערכת שווי העסק מחייבת לרוב חוות דעת של מומחה כלכלי.
• יש להבחין בין הרכיבים הפיזיים של העסק (ציוד, מלאי, חשבונות בנק) לבין המוניטין והפוטנציאל הכלכלי העתידי.
• בדרך כלל, חלוקת עסק נעשית באמצעות קביעת שוויו ותשלום לבן הזוג השני, ולא באמצעות המשך הפעלה משותפת.

2. מוניטין אישי מול מוניטין עסקי – בעקבות פסק דין פרי נ' פרי, נקבעה הבחנה בין סוגי המוניטין:

• מוניטין אישי (כגון של רופא, עורך דין או אמן) – נחשב לרוב כקשור לכישוריו האישיים של בן הזוג ואינו בר-איזון.
• מוניטין עסקי (של חברה או עסק) – נחשב בדרך כלל כנכס בר-איזון.

3. כושר השתכרות והשכלה – בעקבות פסק דין אבו רומי, נקבע שכושר השתכרות ומקצוע שנרכש במהלך הנישואין אינם נכסים בני איזון בפני עצמם. עם זאת, הם עשויים להילקח בחשבון במסגרת שיקולי בית המשפט כאשר הוא שוקל לסטות מחלוקה שוויונית מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

כעורך דין המתמחה בדיני משפחה, אני עוזר ללקוחותיי להעריך את המורכבות של חלוקת עסקים ומוניטין ולגבש אסטרטגיה משפטית מתאימה, לרבות מינוי מומחים מתאימים להערכת שווי.

שאלה 7: מה משמעות המונח "כושר השתכרות" בהקשר של חלוקת רכוש ואיזון משאבים?

תשובה: "כושר השתכרות" מתייחס ליכולת של אדם להפיק הכנסה מעבודתו או ממקצועו, והוא מושפע מגורמים כמו השכלה, הכשרה מקצועית, ניסיון, מוניטין אישי ומיומנויות.

בהקשר של חלוקת רכוש ואיזון משאבים, סוגיית כושר ההשתכרות עלתה בפסיקה בשאלה האם יש לראות בהשכלה או בכושר השתכרות שהושג במהלך הנישואין כ"נכס" הכפוף לאיזון משאבים.

הפסיקה בישראל, ובעיקר בפסק דין אבו רומי, קבעה שכושר השתכרות והשכלה אינם מהווים "נכס" בר-איזון במסגרת חוק יחסי ממון, וזאת בשונה מגישות בארצות הברית ובקנדה, שם במדינות מסוימות הם נחשבים לרכוש משותף.

עם זאת, לפערים בכושר השתכרות עשויה להיות השפעה על חלוקת הרכוש בשני אופנים עיקריים:

1. במסגרת סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון – סעיף זה מאפשר לבית המשפט לסטות מחלוקה שווה של הנכסים בשל "נסיבות מיוחדות". פערים משמעותיים בכושר ההשתכרות, בפרט כאשר צד אחד ויתר על פיתוח הקריירה שלו לטובת גידול הילדים או קידום הקריירה של בן/בת הזוג, עשויים להיחשב כנסיבה מיוחדת.
2. במסגרת תביעות למזונות – אף שאינה חלק ישיר מחלוקת הרכוש, יכולת ההשתכרות משפיעה על קביעת מזונות אישה (במקרים הרלוונטיים) ועל מזונות ילדים.

כעורך דין המלווה הליכי גירושין, אני עוזר ללקוחותיי לנתח את ההשלכות של פערי כושר השתכרות על הליך חלוקת הרכוש ולגבש אסטרטגיה כוללת שמתייחסת הן להיבטי חלוקת הרכוש והן להיבטי המזונות.

שאלה 8: כיצד מתחלקים חובות משותפים בין בני זוג בעת גירושין?

תשובה: חובות משותפים נחשבים כחלק מן "המסה הרכושית" הכוללת ולכן כפופים לעקרונות איזון המשאבים, כאשר העיקרון הבסיסי הוא שחובות שנצברו במהלך הנישואין עד מועד הקרע מתחלקים באופן שווה בין בני הזוג.

עם זאת, חלוקת החובות אינה אוטומטית ויש לבחון כל חוב לגופו בהתאם למספר עקרונות:

1. מטרת החוב – יש להבחין בין חובות שנועדו לצורכי המשפחה (כגון משכנתא על דירת המגורים, הלוואה לרכישת רכב משפחתי, הלוואה לצורך שיפוץ הבית) לבין חובות שנועדו לצרכים אישיים של אחד מבני הזוג או לעסקיו.
2. ידיעה והסכמה – האם שני בני הזוג היו מודעים לחוב והסכימו לו, או שמא החוב נוצר על ידי אחד מבני הזוג ללא ידיעת האחר.
3. מי נהנה מן החוב – האם כספי ההלוואה שימשו את התא המשפחתי או את אחד מבני הזוג בלבד.
4. חובות שנוצרו לאחר מועד הקרע – חובות אלה, ככלל, אינם נחשבים כחובות משותפים ומוטלים על מי שיצר אותם, למעט חובות שנוצרו לצורך קיום משותף או לצורך הילדים.
5. אחריות כלפי צדדים שלישיים – חשוב להדגיש שההסכמות בין בני הזוג לגבי חלוקת החובות אינן משנות את ההתחייבות החוזית המקורית כלפי הנושה. אם שני בני הזוג חתומים על הלוואה, שניהם ממשיכים להיות אחראים כלפי הבנק, גם אם הסכימו ביניהם שרק אחד מהם יישא בחוב.

בפרקטיקה המשפטית שלי, אני מדגיש בפני לקוחותיי את החשיבות של הסדרת החובות המשותפים בהסכם הגירושין, כולל קביעת מנגנוני אכיפה וביטחונות למקרה שבן הזוג שלקח על עצמו את החוב לא יעמוד בתשלומים.

שאלה 9: מה הם שיקולי בית המשפט בעת סטייה מחלוקה שוויונית של הרכוש?

תשובה: העיקרון הבסיסי בחוק יחסי ממון הוא חלוקה שוויונית של הנכסים בני האיזון. עם זאת, סעיף 8(2) לחוק מאפשר לבית המשפט לסטות מחלוקה שווה "בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת".

השיקולים המרכזיים שנקבעו בפסיקה לצורך סטייה מחלוקה שוויונית כוללים:

1. פערים כלכליים משמעותיים – פערים ניכרים בהכנסות ובכושר ההשתכרות של בני הזוג, בפרט כאשר הם נובעים מוויתור של אחד מבני הזוג על קידום הקריירה שלו/ה לטובת גידול הילדים או תמיכה בקריירה של בן/בת הזוג.
2. אלימות והתנהגות פסולה – התנהגות אלימה או פוגענית במיוחד מצד אחד מבני הזוג, שיש בה כדי להצדיק הפחתה בחלקו ברכוש.
3. הברחת נכסים או העלמת רכוש – ניסיון להבריח נכסים, להעלים רכוש או לסכל את הליך איזון המשאבים.
4. אורך חיי הנישואין – במקרים של נישואין קצרים במיוחד, בית המשפט עשוי לסטות מחלוקה שוויונית, בפרט כאשר מדובר בנכסים שהביא אחד מבני הזוג לנישואין אך לא הוחרגו במפורש.
5. תרומה לא שוויונית ליצירת הרכוש – מקרים שבהם תרומתו של אחד מבני הזוג ליצירת הרכוש המשותף הייתה גדולה במיוחד, כגון כספים שהתקבלו מהורים לצורך רכישת דירה.
6. מצב בריאותי חריג – נכות או מחלה קשה של אחד מבני הזוג, המשפיעה על יכולתו להתפרנס.
7. צרכים מיוחדים של ילדים – קיומם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, המצריכים משאבים כלכליים נוספים.

עם זאת, בפסיקה נקבע כי יש לפרש את "הנסיבות המיוחדות" המצדיקות סטייה מחלוקה שוויונית בצמצום, וכי הסטייה מן החלוקה השוויונית צריכה להיות מידתית.

בניסיוני המקצועי, טענות לסטייה מחלוקה שוויונית מצריכות ביסוס ראייתי מוצק והצגה משכנעת של הנסיבות המיוחדות, וזאת כחלק מאסטרטגיה משפטית מקיפה.

שאלה 10: כיצד מתבצעת חלוקת רכוש כאשר אחד מבני הזוג הוא בעל עסק או שותף בעסק?

תשובה: חלוקת רכוש במקרים שבהם אחד מבני הזוג הוא בעל עסק או שותף בעסק מעוררת שאלות מורכבות במיוחד, שדורשות התייחסות מקצועית ומעמיקה:

1. הערכת שווי העסק – הערכת שווי מקצועית היא המפתח לחלוקה הוגנת. שווי העסק כולל רכיבים שונים:

• נכסים מוחשיים (ציוד, מלאי, נדל"ן)
• נכסים פיננסיים (מזומנים, חשבונות חייבים)
• מוניטין העסק
• ערך קיום העסק כ"עסק חי" (going concern)

לרוב יש צורך במינוי מומחה כלכלי מטעם בית המשפט או בהסכמת הצדדים.

2. הבחנה בין הכנסה שוטפת לבין שווי העסק – יש להבחין בין:

הכנסה שוטפת מהעסק, שעשויה להשפיע על חיובי מזונות

שווי העסק עצמו כנכס, שכפוף לאיזון משאבים

3. אופן החלוקה – מרבית הזוגות בוחרים באחת משתי אפשרויות:

הערכת שווי העסק ותשלום לבן הזוג השני בגין חלקו (לעיתים במנגנון תשלומים)

העברת נכסים אחרים (כגון דירת המגורים) לבן הזוג השני, בשווי המקביל לחלקו בעסק

4. עסק משפחתי – מקרה מיוחד הוא עסק משפחתי שבו שני בני הזוג שותפים ועובדים. במקרים אלה, לעיתים נדרשת חלוקה פיזית של העסק או מכירתו והחלוקה של התמורה.

5. חברות פרטיות והחזקות – כאשר העסק מאוגד כחברה פרטית, יש להתייחס למספר היבטים:

• הערכת שווי המניות בחברה
• בחינת הסכמי בעלי מניות או הסכמי שותפות שעשויים להגביל את יכולת ההעברה של הזכויות
• בחינת היחסים בין "כובע" בעל המניות ל"כובע" העובד/מנהל בחברה

6. הגנה על רציפות העסק – חשוב לוודא שהליך חלוקת הרכוש אינו פוגע בהמשך פעילותו התקינה של העסק, שכן פגיעה כזו עלולה להזיק לשני הצדדים.

בניסיוני המקצועי, התמודדות עם חלוקת עסק מצריכה גישה רב-תחומית המשלבת מומחיות בדיני משפחה, דיני חברות, דיני מיסים והבנה כלכלית. אני מלווה את לקוחותיי בגיבוש אסטרטגיה שמצד אחד תבטיח את קבלת חלקם ההוגן בשווי העסק, ומצד שני תאפשר המשך פעילות עסקית תקינה.